עקבו אחרינו גם
באינסטגרם!
eize dor
"הקורונה מאוד השפיעה על הדור שלכם ומאוד רואים את זה"
בר ארלובסקי, עשתה שנת שירות של הצופים בקריית מלאכי יחד עם נוער בסיכון ויש לה המון מה לומר בנושא, בתור אחת שהייתה קרובה אליהם וראתה את התמודדותיהם.
מאת: אגם סופר
-תספרי לנו על התפקיד שלך ומה אהבת בו?
"אז אני הייתי שינשינית דרך הצופים בקריית מלאכי, הייתי מדריכת ה' והייתי אחראית על כל נושא הקהילה בשבט, הקהילה והקרייה. הדבר שהכי אהבתי בתפקיד זה את התחושת שליחות בזה, התחברתי לילדים, לשכב"ג, לכל העשייה ובחרתי אחר כך להמשיך עם זה בחיים הבוגרים שלי גם.
העבודה היא עבודה קסומה ואני אפילו לא יכולה לתאר אותה, בכל יום שאתה קם בבוקר אתה מרגיש שאתה עושה משהו מאוד חיובי ובאמת מלא באהבה ותשוקה לדבר".
-במה שונה הנוער היום מהנוער שאת היית חלק ממנו, או הנוער שהיה לפני עשור?
"אני חושבת שחשוב לדבר שנייה לדבר על הקורונה ולהגיד שלקורונה יש המון משמעות לבין הנוער שאני חוויתי ולנוער שאחר כך הכרתי כמה שנים אחר כך, אין מה לעשות, הקורונה מאוד השפיעה על הדור שלכם ומאוד רואים את זה, השנתיים האלה בבית הם היו קריטיות בעיקר לאנשים בגילאי התיכון, כל החוויות סוף שלהם- זה מאוד פגע בהם, אני חושבת שהקורונה זה באמת הדבר שהכי השפיע".
-קיימת טענה שהנוער של היום הוא מרוכז בעצמו, מה את חושבת על כך?
"אני לא חושבת שזה נכון, תשמעי אפשר להגיד שהנוער יותר מרוכז בעצמו בגלל שיש פחות ילדים שהולכים לשנת שירות ולמכינות לצורך הדוגמה, אבל אני לא חושבת שהטענה היא נכונה באופן גורה. אני חושבת שהיה איזשהו שינוי והקורונה מאוד עזרה לזה, אבל אני לא חושבת שכל הילדים. בסופו של דבר השנות שירות ממשיכות בין אם זה בצופים, או בתנועות נוער אחרות, בכל מקום".
-לאחרונה בתקשורת שומעים הרבה מקרי אלימות בקרב בני נוער, מה לדעתך הסיבה למצב הזה?
"אני חושבת שהקורונה הביאה אותנו למצב שאנחנו סגורים בבית למשך תקופה ארוכה שנתנה איזה פרץ אנרגיה מאוד מוזר ומאוד אלים להתפרץ סביב בתי הספר והמורים וזה קורה בכל מקום".
-את עבדת ונפגשת עם לא מעט בני נוער, איזה בעיות ראית שיש להם? עם מה הם מתמודדים?
"בעיקר עם הפחד מכישלון, חשוב רגע לדבר על זה על הפחד להיכשל מסיטואציה מסוימת. וכמובן המרחק מהבית, אין ספק שלהיות רחוק מהבית למשך עשרה ימים זה לא מה שהיה בתקופה בה אני גדלתי".
-כיצד העבודה שעשית עם הנוער בסיכון תרמה להם? איזה שינוי ראית שהם עברו?
"אני חושבת שבעיקר המודעות לתנועת נוער, עצם העבודה שיש עוד אופציה ולא חייב להיות ברחובות ושבט צופים זה אחלה מקום להיות בו ולשבת בו בערב. אני חושבת שזה הדבר המרכזי, להראות עוד אופציות ושלא הכל חייב להסתיים בבקבוק וודקה על הספסל".
-עם אילו קשיים התמודדת בעבודה שלך עם בני הנוער?
"קודם כל הסיפורים, את נחשפת להמון דברים שלא בהכרח הייתי נחשפת אליהם בילדות שלי בגבעתיים. אחד הדברים הכי מרכזיים זה באמת הסיפורים של מיטת קומותיים בסלון או חמישה ילדים שחולקים יחד חדר, ובאמת שאין מה לאכול, שצריך למצוא דרך לעזור וזה מאוד קשה. ילד שאין לו חשמל בבית, אין דוד ואין מים חמים בחורף".
-הנוער של היום זה האזרח המבוגר הבא בארץ, מה את חושבת שנראה בעוד כמה שנים? איזה דור?
"כנראה דור שמאוד מושפע מהקורונה אין לי ספק בזה, אני מאוד מקווה שנראה דור של מנהיגים ואקטיביסטים בעיקר".
"אני מקווה שהדור הזה ידע להבדיל בין טוב לרע ויהיה שונה מאיך שאנו חווים אותו עכשיו"
מאי לנציאנו, עובדת בפנימייה טיפולית של נוער בסיכון בתל אביב, מקווה להיות מודל למבוגר משמעותי עבור הנערים "אני יכולה להיות רק מלאת תקווה שאני המבוגר המשמעותי הזה שאני רוצה להיות"
מאת: עמית אילוז
-שלום מאי, תספרי לנו על התפקיד שלך?
"אני עובדת בפנימייה טיפולית של נוער בסיכון בתל אביב, זו פנימיה עירונית של עיריית תל אביב, יש מגוון של גילאים החל מכיתה א ועד כיתה יב, זה כמובן מחולק לשני חטיבות חטיבה צעירה וחטיבה בוגרת, אני מדריכה בחטיבה הבוגרת, יש לי עשרה חניכים מעורבבים בגיל מכיתה מכיתה ט' ועד כיתה י"ב והתפקיד שלי כמדריכה זה למעשה, אני לא אגיד להיות ההורה שלהם אבל זה בהחלט מתיישב על התפקיד ההורי. אנחנו צוות של שלושה מדריכים עובדים במשמרות ובכל משמרת אנחנו ממלאים משבצת הורית, אם זה לקחת את הילד למרפאות, לבדיקות, אם זה בבוקר להשקים את הילדים לבית הספר, להכין כריכים כמובן, להיות בקשר עם בתי הספר, לדאוג שהם חוזרים מבית הספר, אוכלים ארוחת צהריים, הולכים לחוגים...
אני רוצה שתנסה לדמיין משפחה, תא משפחתי, זה פחות או יותר אותו דבר".
-במסגרת העבודה שלך את נפגשת עם נוער בסיכון, איך את חושבת שאפשר לעזור לאותם נערים?
"הילדים שנמצאים אצלנו בפנימיה, זה נכון שהם מוגדרים נוער בסיכון, אבל הם לא נוער בסיכון עברייני. הם מוגדרים נוער בסיכון כי הרבה מהם פשוט לא יכולים להיות בבית שלהם כי אחד או שני ההורים לא יכולים לתפקד כהורים. האג'נדה שלי שאני מגיעה איתה למקום העבודה שלי זה להיות עבורם איזשהו מודל למבוגר אחראי ומשמעותי עבורם, מתנהלים כמשבצת הורית, אבל אנחנו לא תחליף. אנחנו מייצרים איזושהי מסגרת חמה, מעטפת דואגת, אחראית, מכילה, שכוללת גם הצבת גבולות".
-לאחרונה בתקשורת שומעים על הרבה מקרי אלימות בקרב בני נוער, מה לדעתך הסיבה למצב הזה?
"אני חושבת שיש המון השפעה של הרשתות החברתיות לכך שבני נוער אלימים יותר. כי ברשת יש הרבה חשיפה לתכנים אלימים, שפה בוטה. וזה לא רק זה ילדים ונוער חשופים היום לעוד הרבה דברים בחוץ, לאלימות גם אצל מבוגרים, כסאות שעפים באוויר והכל מתועד לרשתות החברתיות במהירות וזה הרבה פעמים נותן לגיטימציה לאחרים להתנהג ככה".
-את עובדת עם בני נוער שעוברים דברים לא פשוטים שנוער בדרך כלל לא חווה, עם איזה בעיות הם מתמודדים?
"יש ילדים שמגיעים מרקע קשה ויש ילדים שמבחירה הם אצלנו. יש מקרים של נרקומנים, יש מקרים של נישואי תערובת, הורים שמתמודדים עם פוסט טראומה וקשה להם לתפקד כהורים ועוד. יש בהחלט לא מעט סיפורים שהם לא פשוטים. ואנחנו בתור הפנימיה הטיפולית נותנים להם מענה בצורת טיפול רגשי מכל מיני סוגים".
-איך העבודה שאת עושה עם הנוער תורמת להם? איזה שינוי את רואה שהם עוברים?
"עצם זה שאני נוכחת בחיים שלהם, בתפקיד שלי בתור המודל ההורי הזה, מאוד חשוב. הילד שם לב ומרגיש שרואים אותו, אם הוא חזר עצוב או שמח. יצירת קשר, שיח, יוצרים קרבה. לכן חשוב לכל הורה ליצור שיח עם הילד לא רק איפה אתה נמצא, מתי אתה חוזר הביתה, אלא גם יורדים ממש לעומק שיחות עמוקות על החיים, שיחות עם מה הוא מתמודד, לתת טיפים וללמד אותם להיות מבוגרים אחראים לחיים שלהם".
-הנוער של היום הוא האזרח המבוגר הבא, מה את חושבת שנראה בעוד כמה שנים? איזה דור נראה?
"אני לא אגיד שאני לא חוששת, אבל אני גם באותה נשימה אגיד שאני אופטימית, אני מאמינה שאפשר לייצר פה דור טוב שיש לו המון ידע, כי הכל הרבה מידע זמין להם, ויש מאוד נבונים וחכמים . אני מקווה שהדור הזה ידע להבדיל בין טוב לרע ויהיה שונה מאיך שאנו חווים אותו עכשיו ויהיה עם הראש על הכתפיים שדואג לעתיד ולסביבה שבה הוא חי".